גיל 12 הוא גיל משמעותי עבורי.
זה הגיל שבו עליתי לארץ מארגנטינה.
לא רציתי לעלות לארץ, הגעתי לפה ביחד עם ההורים שלי ואחותי.
היו הרבה אתגרים:
ההורים שלי לא ידעו עברית אז הייתי מלווה אותם לכל מקום ומתרגמת להם, (לא ידעתי שאני יודעת טוב עברית עד שהגעתי לארץ - למדנו בבית ספר יהודי והייתי הולכת לבית הכנסת כל שישי ושבת).
היו דברים שילדה בגיל 12 לא אמורה לטפל בהם או לא אמורה להתמודד איתם, אבל הנסיבות הביאו אותי לזה, לא הייתה ברירה.
לא היה פשוט עם החברים, התרבות שונה וכולם כבר היו מחוברים מלפני שנים.
יש לי עד היום מחברת בה הייתי כותבת מה עובר עלי כל יום, כי לא רציתי להעמיס על ההורים שלי ולא היה לי עם מי לשתף....
מבחינה כלכלית להורים שלי לא היה פשוט, להתחיל מחדש בגיל 40 + ובשפה חדשה, שאתה לא בקיא בה....
לא היה פשוט, בכלל לא
היום שאני מסתכלת על כל זה, אני יודעת שהדברים האלה חיזקו אותי, לימדו אותי להיות האדם שאני היום.
כל מה שאנחנו עוברים בחיים האלה בא ללמד אותנו משהו על עצמנו ועל אחרים.
לומדת איפה אני מוותרת לעצמי ואיפה לא.
"ותחשבו על זה....."😁😄😃😀